פרשת "נוח" קרויה על שמו של האיש שנבחר ע"י הבורא להמשיך את קיום המין האנושי, בשעה שנגזרה הגזירה להביא כליה על עולם ומלואו, והיא "מתארת דרגה אחר דרגה את פעולות מידת הדין המביאות שואה על הארץ שנתמלאה חמס, ומעבירה לפנינו תמונות ההולכות ונעשות אפילות יותר ויותר עד שבתוך חשכת המוות לא נשארה אלא נקודת אור פעוטה וחלשה, היא התיבה הצפה על פני המים הנוראים שכיסו את הכל והשומרת בתוך כתליה את תקוות החיים לעתיד", ולאחר מכן מתארת הפרשה "את השלבים השונים של מידת הרחמים המחדשת את החיים על הארץ. אותו האור שהלך והצטמצם עד שנעשה רק נקודה קטנטונת בתוך העולם האפל, מתרחב יותר ויותר ומזהיר יותר ויותר עד שמאיר שוב פעם את כל התמונה שלפנינו ומראה לנו עולם שקט ושוב מוכתר בקשת הפורשת צבעיה בענן, אות ועירבון לחיים ולשלום לדורות הבאים".
חטאו של דור המבול מוסבר כבר בפרשת בראשית באותה ירידה שהולכת בה האנושות ויורדת דור אחר דור מרצח (קין והבל) אל שמחת הקרב ותפארת החרב המושרת בפי למך, אל "בני האלו-הים" הלוקחים להם נשים מכל אשר בחרו סמל לאנשי הזרוע והשוד "מי שהיה גדול מחברו עושק את חברו ואין מציל מידם" והולכת התמונה ומשחירה ומאפילה עד לסוף פרשת בראשית בה נאמר "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל-יצר מחשבות לבו רק רע כל היום" - השחתה מינית, ובפרשתנו נאמר "ותשחת הארץ לפני האלו-הים ותימלא הארץ חמס" - גזל, לפי ש-"דור המבול עברו על הכל (על כל העברות שבעולם) ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר: 'כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ'" (גמרא בשם ר' יוחנן) בכך יש משום הנחיה לאדם, שגם בשעה שהוא עובר עברות שבתחום שבין אדם למקום, הקב"ה אינו ממצה עימו את עומק הדין, אולם אם הוא שולח ידו ופוגע בזולת, בגופו או ברכושו, הוא חושף עצמו לעונש קשה מידי שמים! רעיון זה מבטא בלשון תמציתית רבי חנינא בן דוסא: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו (מי שגורם במעשיו נחת רוח לבני-אדם) רוח המקום נוחה הימנו, וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו".
לאחר יציאת נוח מן התיבה כורת הקב"ה את הברית הראשונה עם בני-האדם: הקשת בענן. בברית זו הבטיח הקב"ה שלא להביא כליה על העולם בשל חטאי האדם. בנוסף מצוה הקב"ה על נוח ובניו שבע מצוות, שלפי הזוהר רמוזים בפסוק: "ויצו ה' אלוקים על האדם לאמור מכל עץ הגן אכול תאכל": "ויצו" זו עבודה-זרה, "ה'" - זו ברכת (=קללת) שמים, "אלוקים" - מינוי דיינים, "על האדם" - זו שפיכות דמים, "לאמור" - זה גילוי עריות, "מכל עץ הגן" - ולא גזל, "אכול תאכל" - ולא אבר מן החי.
לאחר המבול קמה חברה חדשה מונוליטית של עם אחד, שפה אחת, ארץ אחת, ומנהיג אחד (נמרוד) הרוצה להוריד את אלוקים מכסאו ולשבת במקומו שם. צורת מבנה חברתי כזה אף היא אין לה עתיד ולכן בלל הקב"ה את שפתם ופזרם בעולם - האנושות מתחלקת לעמים! אך יחד עם זה הביא הקב"ה את התרופה היכולה ללמד את העמים כיצד לחיות אחד עם השני ולא להרוג אחת את השני - "אברהם" - ועל-כך בפרשה הבאה!
(דבר-התורה נערך מספרים)
שבת שלום!
זמני כניסת השבת ויציאתה:
כניסת השבת-ירושלים: 16:19 תל-אביב: 16:37 חיפה: 16:28 באר-שבע: 16:30
צאת השבת - ירושלים: 17:35 תל-אביב: 17:35 חיפה: 17:34 באר-שבע: 17:35
