פרשת "משפטים":
הפרשה עוסקת בהנחת היסודות החברתיים למדינה העתידה לקום ביום שבו יתנערו בני-ישראל מאבק המדבר ויכבשו את ארץ כנען. היא דנה במשפט שישרור בה. מטרתה להורות כיצד לטפל בגנב, בשור המשתולל בחוצות, במכה רעהו או מזיק לרכושו, במקלל אביו, במוצא אבדה, בדיני הלוואה, באיסור השוחד והשקר - בכל הסבך החברתי שמעלה מציאות החיים האפורה. אך אין זו מסכת חוקים יבשה! בפסוקי הפרשה שזורים מילים המוליכות גלי חום אנושי אל לב החוקים. מילים המצביעות על התעניינות החוק גם באדם שמאחורי המעשים שנעשים - אם באדם החוטא אם באדם הנפגע. מטרתן לעורר מודעות מוסרית בלב הקורא ובכך להפוך את הבריות ל"מלומדים ומורגלים במידת החסד והרחמים כי היא מידה משובחת"(ספר החינוך). זהו חוק מחנך שאינו נובע מאופי העם אלא להיפך - מבקש לעצב את האופי לאור הסטנדרטים שלו.
פרשת "שקלים":
בזמן שבית-המקדש היה קיים מצוות עשה על כל אדם מישראל ליתן מחצית השקל בכל שנה ושנה להקריב מהם קרבנות הציבור בבית המקדש על-מנת שיהיה לכל ישראל חלק באותם קרבנות שבאים לכפר על כל ישראל. כל שקלי התרומה היו צריכים לבוא לבית המקדש עד לר"ח ניסן שבכל שנה לפי שבר"ח ניסן הוציאום משם לקנות קרבנות מהשקלים החדשים - שבכל שנה הביאו קרבנות מהתרומה של אותה שנה ולא של שנה אחרת. לכן כבר מר"ח אדר התחילו להשמיע על השקלים כדי שיכין כל אחד ואחד מחצית השקל שלו ויתנו כל ישראל את שקליהם בעונתם. ותקנו חכמים שבשבת הסמוכה לאדר יהיו קוראים בתורה בנוסף לפרשת השבוע גם פרשת שקלים (קטע קצר מפרשת "כי תשא") העוסקת בנתינת בני-ישראל מחצית השקל לצורך מניינם והיא מעין הכרזה ראשונה על השקלים. וחביבה מצווה זו על ישראל כי ממנה לומדים לאהבה את כל אחד מישראל אהבה גדולה שהרי כולם שווים לפני הקב"ה והגדולה שבעבודות המקודשות, אלו קרבנות הכפרה, נעשית ע"י כל ישראל בשווה, ואין עני ואין עשיר לפני הקב"ה ולא קרוב ורחוק אלא כולם קרובים, וקרבן כולם עולה לריח ניחוח לפניו לכפר עליהם על כל עוונותיהם.
חודש טוב ושבת שלום!
ואל תשכחו:
משנכנס אדר מרבים בשמחה!
זמני כניסת השבת ויציאתה:
הדלקת נרות - ירושלים: 16:53 תל-אביב: 17:11 חיפה: 17:03
מוצאי שבת - ירושלים: 18:08 תל-אביב: 18:10 חיפה: 18:11
מה עם סיפורים????????????
השבמחק