יום ראשון, 8 בפברואר 2009

טו בשבט ופרשת "יתרו" - ד"ת קצר וזמנים

טו בשבט

במשנה נאמר: "ארבעה ראשי שנים הם: באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים (כלומר למניין שנות מלכי ישראל ולסדר הרגלים שבשנה), באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה (שכל הבהמות שנולדות עד א' באלול נחשבות על השנה שיצאה והנולדות אחריו נחשבות על השנה החדשה ולא מעשרין מהנולדות בשנה זו על הנולדות בשנה אחרת), רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי, באחד בתשרי ראש השנה לשנים לשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות (וכן ראש השנה לדין כמובן), באחד בשבט ראש השנה לאילן (גם-כן לעניין מעשר - שכל שנה מעשרין מפירות אותה שנה בלבד) כדברי בית שמאי, בית הילל אומרים בחמישה עשר בו" - חכמים קבעו את ט"ו בשבט כיום גבול בין שנה לחברתה לעניין מעשר פירות האילן, ונוהגים להרבות ביום זה באכילת פירות א"י לפי שיש ביום זה מעין שבח א"י שבו מתחדש כוח אדמת הארץ להוציא פרותיה ולהראות שבחה, ועוד נהגו ביום זה לספר בשבח א"י, כדוגמת המדרש: "וכן אתה מוצא בדרכי המקום (הקב"ה) שכל מי שהוא חביב הוא קודם את חברו: התורה לפי שהיא חביבה מכל נבראת קודם לכל...א"י שהיא חביבה מכל נבראת קודם לכל, שנאמר: "עד לא עשה ארץ וחוצות וראש עפרות תבל" - "ארץ" אלו שאר ארצות, "וחוצות" אלו מדברות, "וראש עפרות תבל" זו א"י...ולמה נקראת תבל? שהיא מתובלת בכל, שכל שאר הארצות יש בזו מה שאין בזו, ויש בזו מה שאין בזו, אבל א"י אינה חסרה כלום, שנאמר: "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה". וכן "אמר ר' אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר: "ואתם ערי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" - כשתיתן א"י פרותיה בעין יפה אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר (רש"י).


פרשת "יתרו"

הפרשה כולה עומדת בסימן המאורע המרכזי בתולדות עם-ישראל הלא הוא מעמד הר סיני. "היום הזה נהיית לעם" - מרגע קבלתם את התורה הפכו בני-ישראל להיות עם-ישראל!
מעמד זה של קבלת התורה הוא ליבה של תורת ישראל ולוז אמונתה. בלעדיו אין תוקף מחייב לכל האמור בחמשת חומשי תורה! מאורע כביר זה בו עם שלם חווה חוויה נבואית שלא היתה כמוה ושוב לא תהיה הותיר את רישומו העמוק בלב עם ישראל עד ימינו. היה זה רגע של מהפך אדיר בתולדות עמנו ובתולדות האנושות כולה - מאז השמיע האלוקים את עשרת הדברות במעמד ההתגלות שונה הוא העולם אך טרם בא על תיקונו השלם. את עשרת הדברות שמע העם כולו מפי האלוקים כאשר ניצב למרגלות ההר העשן והם כוללים ב-כת"ר (620) אותיותיהם את 613 מצוות התורה בתוספת 7 מצוות שחידשו חכמים בכוח הסמכות ששאבו מתורה זו. הדברות היו חרותים על שני לוחות אבן כאשר הלוח הראשון כלל את המצוות שבין אדם למקום והשני את המצוות שבין אדם לחברו. אלו הן מהחמורות שבמצוות התורה, כאשר הדיבר הראשון ("אנוכי ה' אלוקיך") והאחרון ("לא תחמוד") אינן מצוות מעשיות המחייבות את האדם לעשייה כל-שהיא אלא הן מצוות רעיוניות המכוונות ללב - הראשונה קוראת ליחס נכון כלפי העולם, ואילו האחרונה מדריכה אותו בסבך ההתייחסות הנפשית כלפי הזולת וכל אשר לו. שמונת הדברות הקבועים ביניהם הינם צווים מעשיים הדורשים מן האדם לפעול בהתאם להם או להימנע מפעולה כאשר היא שלילית.
ועל הפסוק הפותח את סיפור הלוחות נדרש: "'וידבר אלוקים את כל הדברים האלה' - מלמד שכולם נאמרו בדיבור אחד מה שאין הפה יכול לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע" - להורות וללמד כי אין להפריד בין חיי המעשה לבין עולמו הרוחני פנימי של האדם!


ואסיים במדרש: "גדול השלום, שבכל המסעות כתוב 'ויסעו' 'ויחנו' - נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת - כיון שבאו לפני הר סיני נעשו כולם חניה אחת, דכתיב: 'ויחן שם ישראל נגד ההר' - אמר הקב"ה: 'הרי השעה שאני נותן תורה לישראל!'"

שנזכה שתיעשה חנייתנו הנצחית בארץ ישראל חניה אחת!

שבת שלום!

זמני כניסת השבת ויציאתה:

הדלקת נרות - ירושלים: 16:47 תל-אביב: 17:05 חיפה: 16:57

מוצאי שבת - ירושלים: 18:03 תל-אביב: 18:05 חיפה: 18:06

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה