בפרשיות שלפנינו מתווספים נדבכים בבניין קומת רוחו של האדם היהודי - התחלנו עם "מעשי הקורבנות" (פרשות "ויקרא"-"צו"), האוכל הכשר והטרף (פרשת "שמיני"), וכעת דיני "טומאה וטהרה", פרשת נגעים ותורתו של המצורע. המפגש עם המת נושא בקרבו "טומאה" לאדם היהודי - כל מגע עם נבלת העוף, פגרו של שרץ, גופת בהמה וחיה ובודאי גויית האדם שנפח נשמתו מטמא! הסתעפות המושג הינה רבת היקף והיא כוללת גם מגע בחפצים שבאו בקשר עם המוות. גם כלי ,למשל, שנבלה נגעה בו מטמא את האדם. הטומאה קשורה אמנם למת אבל רק כרעיון מושגי לא כמציאות! ננסה להסביר זאת: המוות הוא קץ טבעי ובלתי נמנע לכולם - האדם והבהמה, החיה, העוף, השרץ וגם היקום נתון בתהליכי קריסה מתמידים - אולם האדם המודע למהותו הרוחנית יודע כי הוא נעלה ממחזוריות זו. ה"אני" הנסתר והאמיתי שלו הינו נק' מסתורית נצחית השוכנת זמנית בגוף כלה ואובד. אבל המפגש הממשי עם המוות בכוחו לשבש אמת זו שבלב האדם, העובדה המוחשית מול העיניים עלולה להיות חזקה יותר מידיעת ההכרה ולעורר באדם מחשבות נוגות של "מקרה אחד לכל". זהו רגע מלא "טומאה"! לכן מטמאה התורה את המוות בכל הואריאציות שלו. מערכת טומאת המגע הינה מנגנון הגנה על רוחו של האדם מפני המוות. כל מגע שלו עימו "מטמא" כדי לשוב לאיזון ולמחשבה הנכונה. לאחר תקופת היטהרות (מיום ועד שבוע ואף יותר) הוא מכבס את בגדיו וטובל במקווה מים חיים וטהר.
כך גם אצל האישה היולדת המחויבת להיטהר מטומאתה ולהביא קורבן חטאת - לפי שבעת ההיריון והלידה דעתה נתונה בעיקר לטרדה, לכאב ולסבל המלווים תקופה נפלאה זו ופחות לקסמי היווצרות העובר ברחמה ובאה הטומאה וההיטהרות ממנה (ימי היטהרות החופפים את ימי ההתאוששות הגופנית) בתוספת קורבן החטאת על עצם הכניעה הזאת לביולוגיה הפרטית שלה ומשיבים לה את האיזון ההכרתי רוחני בייעודה כאדם וכאישה.
שבת שלום וחודש טוב!
זמני כניסת השבת ויציאתה:
הדלקת נרות - ירושלים: 18:36 תל-אביב: 18:54 חיפה: 18:46
מוצאי שבת - ירושלים: 19:52 תל-אביב: 19:54 חיפה: 19:55
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה