פרשת "בהעלותך" - דבר תורה קצר וזמנים!

הפרשה משלימה בתחילתה את תיאור הכנות לקראת מסע העם אל תוך "המדבר הגדול והנורא", הכנות שלהן הוקדשו שתי הפרשיות הקודמות. בפתח הפרשה נקבעו סדרי החניה והנסיעה האחרונים, בצו מיוחד הוכנו חצוצרות ונקבע נוהל מדויק לתקיעות ולתרועות למסעות המחנה. אפילו תפילת קרב חוברה במיוחד שאותה אמרו בעת "נסוע הארון", ואז "ויסעו בני-ישראל למסעיהם..." - המסע הגדול החל! שלא כמצופה הוא ארך 40 שנה והפך לכור מבחן לעם ישראל שבו נחשפו אופיו ותכונותיו לטוב ולרע כפי שניתן לראות כבר בפרשתנו.

"'לך ה' הגדולה' – זו קריעת ים סוף, 'והגבורה' – זו מכת בכורות, 'והתפארת' – זה מתן תורה" – כל המאורעות הללו אירעו לדור המדבר, שראה את מכות מצרים וקריעת ים סוף ורגליו עמדו למרגלות הר סיני בקבלת התורה. ואכן דור מופלא היה דור המדבר – מחד הגיע לגילוי שכינה "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי וכל שאר הנביאים" – ראה הפחות בימי משה מה שלא ראה יחזקאל גדול בנביאים, בני-אדם שדיברה עימהם שכינה פנים בפנים שנאמר: "פנים בפנים דיבר ה' עימכם" – מאידך כמו שאמר הכוזרי: "שנודע מרים (מלשון מרי) עם אלה המעמדות, כי שמעתי שבתוך זה עשו עגל ועבדוהו מבלי אלוקים" וכדרשת חז"ל: "עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו" – "עלובה כלה שמזנה בתוך חופתה" וכפירוש רש"י "משל הוא לישראל שבעוד שעמדו בסיני עשו את העגל" – איך אפשר להבין מהפך קיצוני כזה, נפילה משמי מרום עד תחתיות ארץ? כיצד נפל העם מאוירה רוחנית נעלה לתשוקות גשמיות של אספסוף?

אלא שאפילו מעמד הר סיני הגדול במעמדות והכביר שבהם לא עמד במבחן הראשון של הסתערות יצר האדם. דבר זה בא ללמדנו כי אמונה והרגלי מוסר קונה האדם בעבודה חינוכית ממושכת שאינה מסתפקת רק באלמנט החוויתי אלא מבוססת על לימוד ומעשה, רק כל אלו ביחד בונים אדם וחברה המסוגלים להתגבר על חולשות החיים!

(דבר התורה נערך מספרים)

שבת שלום!

זמני כניסת השבת ויציאתה:

כניסת השבת - ירושלים:19:04 תל-אביב: 19:22 חיפה: 19:14

מוצאי שבת - ירושלים: 20:23 תל-אביב: 20:25 חיפה: 20:26
רבינו תם - ירושלים: 20:54 תל-אביב: 20:57 חיפה: 20:57