פרשת "מטות-מסעי" - דבר-תורה קצר וזמנים

בתחילת הפרשה אני מתוודעים לכוחו של הדיבור - שהרי תרי"ג מצוות ניתנו להם לישראל, עליהן אין להוסיף ומהן אין לגרוע, ואעפי"כ מצווה אחת ישנה המוסיפה לאדם חיובים ואיסורים אשר אינם כלולים בתרי"ג מצוות ועליה נאמר: "איש כי ידור נדר לה'...ככל היוצא מפיו יעשה" - לפני הנדר היה הדבר מותר לאדם והנה משקיבל עליו במבטא שפתיו את הנדר נאסר עליו הדבר בלאו של "לא יחל דברו" וב"עשה" של "ככל היוצא מפיו יעשה", נמצא שאפילו במצוות מדאורייתא גם כאן נתנה התורה כוח לביטוי שפתיו של האדם. ונאמר בגמרא: "מכריז רבי אלכסנדרי: מאן בעי חיי מאן בעי חיי" (מי רוצה חיים?) כנוף ואתו כולי עלמא לגביה (נאספו ובאו כולם אצלו) אמרי ליה: "הב לן חיי" (תן לנו חיים!) אמר להו: "מי האיש החפץ חיים...נצור לשונך מרע..."(תהילים), ושלמה המלך כתב בספר משלי: "מוות וחיים ביד הלשון"! מניין א"כ נובע כוחו זה של הדיבור?

אפשר להסביר את כוח הדיבור בהיותו הדבר המבדיל בין האדם לבהמה – שהרי את שניהם מגדירה התורה "נפש חיה" אך אצל האדם נאמר: "ויהי האדם לנפש חיה" – "זו של האדם חיה שבכולם שנתווסף בו דיעה ודיבור"(רש"י) וכדברי המדרש: "מגיד הכתוב שלא נקרא שמו אדם אלא ע"י נפש חיה שבו, לפי שבה נפרד מן הבהמות ומן החיות, חסר ממנה – הרי הוא למטה מן הבהמה"! וכך מצינו שמשה תלה את סיבת השיעבוד במצרים בחטא הדיבור באמרו: "לשון הרע יש ביניהם היאך יהיו ראויים לגאולה" וכן במשנה כתוב: "האומר בפיו חמור מן העושה מעשה, שכן מצינו שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר (שלא להיכנס לא"י) אלא על לשון הרע" ובמסכת שבת נאמר: "אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שאמר דויד למפיבושת: 'אתה וציבא תחלקו את השדה' – יצתה בת קול ואמרה: 'רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה' – אלמלי לא קיבל דוד לשון הרע (מציבא על מפיבושת) לא נחלקה מלכות בית דוד ולא עבדו ישראל ע"ז ולא גלינו מארצנו" – וכן גם על הצד החיובי: "מפני מה זכה ירבעם בן יואש מלך ישראל להימנות עם מלכי יהודה? מפני שלא קיבל לשון הרע על עמוס" – לפנינו א"כ מאורעות אשר שינו את ההסטוריה הישראלית וממנה את תולדות האנושות כולה אשר נתרחשו לא בשל כשלונות מעשיים אלא בגלל חטא הדיבור!

שלוש השבתות שבימי "בין המצרים" (בין י"ז בתמוז לתשעה באב) מכונות בפי חז"ל בשם: "תלתא דפורענותא" (שלוש של פורענות) – לפי שבהן קוראים בהפטרות נבואות תוכחה העוסקות בחורבן בית-המקדש. הפרשה עצמה, שתמיד נקראת בימי "בין המצרים", ובה מסופר בין השאר על חלוקת ארץ-ישראל לשבטים – באה לרמז לבני-ישראל שלאחר ימי החורבן והגלות יבואו ימים טובים לישראל בהם ישכון עמנו בשלווה ובבטחון בארץ אבותיו – ובכך באה לחזק ולעודד ליבותיהם של ישראל בתקופת האבלות על החורבן והגלות!

וכך נחתם לו ספר במדבר... חזק חזק ונתחזק!

(דבר התורה נערך מספרים)

שבת שלום!

זמני כניסת השבת ויציאתה:

כניסת השבת - ירושלים:19:09 תל-אביב: 19:27 חיפה: 19:19

מוצאי שבת - ירושלים: 20:26 תל-אביב: 20:28 חיפה: 20:29

רבינו תם - ירושלים: 20:56 תל-אביב: 20:59 חיפה: 20:59