הפרשה כולה עומדת בסימן המאורע המרכזי בתולדות עם-ישראל הלא הוא מעמד הר סיני. "היום הזה נהיית לעם" - מרגע קבלתם את התורה הפכו בני-ישראל להיות עם-ישראל! מעמד זה של קבלת התורה הוא ליבה של תורת ישראל ולוז אמונתה. בלעדיו אין תוקף מחייב לכל האמור בחמשת חומשי תורה! מאורע כביר זה בו עם שלם חווה חוויה נבואית שלא היתה כמוה ושוב לא תהיה הותיר את רישומו העמוק בלב עם ישראל עד ימינו. היה זה רגע של מהפך אדיר בתולדות עמנו ובתולדות האנושות כולה - מאז השמיע האלוקים את עשרת הדברות במעמד ההתגלות שונה הוא העולם אך טרם בא על תיקונו השלם.
את עשרת הדברות שמע העם כולו מפי האלוקים כאשר ניצב למרגלות ההר העשן והם כוללים ב-כת"ר (620) אותיותיהם את 613 מצוות התורה בתוספת 7 מצוות שחידשו חכמים בכוח הסמכות ששאבו מתורה זו. הדברות היו חרותים על שני לוחות אבן כאשר הלוח הראשון כלל את המצוות שבין אדם למקום והשני את המצוות שבין אדם לחברו. אלו הן מהחמורות שבמצוות התורה, כאשר הדיבר הראשון ("אנוכי ה' אלוקיך") והאחרון ("לא תחמוד") אינן מצוות מעשיות המחייבות את האדם לעשייה כל-שהיא אלא הן מצוות רעיוניות המכוונות ללב - הראשונה קוראת ליחס נכון כלפי העולם, ואילו האחרונה מדריכה אותו בסבך ההתייחסות הנפשית כלפי הזולת וכל אשר לו. שמונת הדברות הקבועים ביניהם הינם צווים מעשיים הדורשים מן האדם לפעול בהתאם להם או להימנע מפעולה כאשר היא שלילית. ועל הפסוק הפותח את סיפור הלוחות נדרש: "'וידבר אלוקים את כל הדברים האלה' - מלמד שכולם נאמרו בדיבור אחד מה שאין הפה יכול לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע" - להורות וללמד כי אין להפריד בין חיי המעשה לבין עולמו הרוחני פנימי של האדם!
כל המצוות ניתנות לחלוקה לשלושה סוגים: מצוות הלב, מצוות הלשון, ומצוות במעשים - ובעשרת הדיברות יש משלושת הסוגים: חמשת הדיברות הראשונים, המכילים כאמור מצוות שבין אדם למקום, פותחים במצוות שבלב - במחשבה ובהכרה, המשכם במצווה שהיא בדיבור פה ("לא תישא את שם ה' אלוקיך לשווא"), ומסיימים במצוות שהן במעשה ("זכור את יום השבת") וביחסי משפחה ("כבד את אביך ואת אימך") - דבר זה בא ללמדנו שיחסינו אל קוננו צריך שיהא נקבע בליבנו ומשם ישתלט על דיבור פינו ולבסוף יהא מכוון כל פעולותינו, כלומר לא מספיקה "השקפת עולם" רצויה או אמונות ודעות אם אין הן מוצאות את ביטויין בדיבור פה, במעשה וביחסי משפחה. באותו אופן חמשת הדיברות השניים, המכילים כאמור מצוות שבין אדם לחברו, מתחילים מ-"לא תרצח",לא תנאף,"לא תגנוב" שהם איסורי מעשים, המשכם ב-"לא תענה ברעך עד שקר" שהוא איסור בדיבור פה, ומסיימים בתמוה לכאורה שבכל עשרת הדיברות - "לא תחמוד" שהיא מצוות לא תעשה בדברים שבלב, ברגש. ללמדנו שאין די במעשים טובים בשטח החברתי, ביחסים תקינים בין אדם לאדם ובין אדם לציבור, אלא מן הראוי ומן הנדרש שנשתלט גם על דיבור פינו, ויותר מזה - אף על מחשבות ליבנו, על סתרינו כעל גילויינו!
ואסיים במדרש: "גדול השלום, שבכל המסעות כתוב 'ויסעו' 'ויחנו' - נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת - כיון שבאו לפני הר סיני נעשו כולם חניה אחת, דכתיב: 'ויחן שם ישראל נגד ההר' - אמר הקב"ה: 'הרי השעה שאני נותן תורה לישראל!'"
(דבר-התורה נערך מספרים)
שנזכה שתיעשה חנייתנו הנצחית בארץ ישראל חניה אחת!
שבת שלום!
שנזכה שתיעשה חנייתנו הנצחית בארץ ישראל חניה אחת!
שבת שלום!
זמני כניסת השבת ויציאתה:
כניסת השבת - ירושלים: 16:39 תל-אביב: 16:57 חיפה: 16:48 באר-שבע: 16:50
צאת השבת - ירושלים: 17:57 תל-אביב: 17:57 חיפה: 17:56 באר-שבע: 17:58
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה