למה אנו קוראים לחג זה בשם "פסח" ולא כמו שקראתו התורה "חג המצות"? אלא רמז יש כאן למה שנאמר בשיר השירים: "אני לדודי ודודי לי" – כלומר, כל ליבה של כנסת ישראל (עם ישראל) רק לקב"ה – והקב"ה ליבו לכנסת ישראל, ואף בעניין קריאת שם לחג הזה – הקב"ה בתורתו קראו "חג המצות" על שם שיבחם של ישראל שלא הספיק בצקם להחמיץ והלכו אחרי ה' ולא שאלו להיכן נלך, וכנסת ישראל קוראים לו "חג הפסח" – להגיד שבחו של הקב"ה וחסדו עימנו אשר פסח על בתי בני-ישראל בנגפו את מצרים (מכת בכורות) – ואת בתינו הציל! שביעי של פסח אינו חג בפני עצמו אלא סיומו של חג הפסח (לכן אין מברכים "שהחיינו" בקידוש). ביום זה התרחש נס קריעת ים סוף ובני-ישראל "עברו ביבשה בתוך הים", ועיקר השמחה שישראל שמחים ביום זה הוא על השירה שמשה ובני-ישראל אמרו באותו היום ברוח הקודש ("שירת הים") וזכו ששירתם נקבעה בתורה לעולמי עד והקב"ה וכל פמליותיו הקשיבו לשירתם. ונוהגים להיות ערים כל הלילה - ולעסוק בתורה!
החמץ מסמל במקורות חז"ל את יצר הרע (המכונה בין השאר "השאור שבעיסה") אשר הוא מקור הרע והשלילה שבחיים – אך בניגוד לגישה הרואה בחיסול היצר את התשובה לסכנותיו (איסור נישואין על הכומר למשל) ואת דיכוי כוחות החיים והחלשתם כדרך הטובה להתגברות על היצר – התורה לא רק שאינה מרחיקה את האדם מחיי העוה"ז אלא אף מחייבת אותו במעורבות עם הבריות עד שאמרו: "הפורש מדרכי ציבור אין לו חלק לעולם הבא" – לפיכך "איזהו גיבור הכובש את יצרו" – היצר נשאר שלם אך הגיבור כובשו ומשתמש בו כרצונו. כלומר היצר תלוי בשימוש האדם – אם האדם משתלט עליו ורותמו למשימות חיוביות הוא מקיים באמצעותו מצוות אך אם חלילה משחרר האדם את יצריו המתפרצים – סופו שמגיע לעבירה. וכך גם ההבדל בין חמץ ומצה – הוא תלוי בהתנהגות האדם בלבד. בתחילה ישנו עירוב הקמח והמים שממנו נוצר הבצק – אם האדם שומר על העיסה ולא מאפשר לה לתפוח ולהחמיץ מקבלים מצה שהאוכלה מקיים מצווה, אך אם האדם מאפשר לבצק לתפוח ולהתפרץ בלי שימור טיפול – מקבלים חמץ שהוא "בל יראה ובל ימצא"!
בניגוד לשמיני עצרת שהינו חג בפני עצמו בסוף סוכות - שביעי של פסח אינו חג בפני עצמו אלא סיומו של חג הפסח ולכן לא אומרים בו הלל שלם ולא מברכים "שהחיינו" בקידוש. הסיבה ליום טוב זה אינה כתובה במפורש בתורה אך ניתן ללמוד אותה מן הפסוקים: "ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים...היום אתם יוצאים בחודש האביב...שבעת ימים תאכל מצות וביום השביעי חג לה'" – רק החג החל ביום השביעי של פסח מוזכר כאן ולא החג החל ביום הראשון ומכאן שעניינו של שביעי של פסח הוא יום צאתנו ממצרים, ויום צאתנו ממצרים הוא יום קריעת ים סוף שבו הסתיים תהליך היציאה ממצרים ובני-ישראל יצאו לגמרי לחירות. הדבר מופיע במדרש מכילתא על ספר שמות ומובא ברש"י על פרשת "בשלח": "איקטורין שלח עמהם, וכיון שהגיעו לשלושת ימים שקבעו לילך ולשוב, וראו שאינן חוזרים למצרים - באו והגידו לפרעה ביום הרביעי, ובחמישי ובשישי רדפו אחריהם, וליל שביעי ירדו לים. בשחרית אמרו שירה, והוא יום שביעי של פסח, לכך אנו קוראים שירה ביום השביעי" – כלומר ביום זה התרחש נס קריעת ים סוף ובני-ישראל "עברו ביבשה בתוך הים", ועיקר השמחה שישראל שמחים ביום זה הוא על "שירת הים" שמשה ובני-ישראל אמרו באותו היום ברוח הקודש וזכו ששירתם נקבעה בתורה לעולמי עד והקב"ה וכל פמליותיו הקשיבו לשירתם! "'אז ישיר משה ובני-ישראל' – תניא אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה? שנאמר: "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'" - "שר" לא נאמר, אלא: "ישיר" - מכאן לתחיית המתים מן התורה" – עתיד משה לומר את השירה פעם נוספת, לאחר תחיית המתים!
(דבר התורה נערך מספרים)
החמץ מסמל במקורות חז"ל את יצר הרע (המכונה בין השאר "השאור שבעיסה") אשר הוא מקור הרע והשלילה שבחיים – אך בניגוד לגישה הרואה בחיסול היצר את התשובה לסכנותיו (איסור נישואין על הכומר למשל) ואת דיכוי כוחות החיים והחלשתם כדרך הטובה להתגברות על היצר – התורה לא רק שאינה מרחיקה את האדם מחיי העוה"ז אלא אף מחייבת אותו במעורבות עם הבריות עד שאמרו: "הפורש מדרכי ציבור אין לו חלק לעולם הבא" – לפיכך "איזהו גיבור הכובש את יצרו" – היצר נשאר שלם אך הגיבור כובשו ומשתמש בו כרצונו. כלומר היצר תלוי בשימוש האדם – אם האדם משתלט עליו ורותמו למשימות חיוביות הוא מקיים באמצעותו מצוות אך אם חלילה משחרר האדם את יצריו המתפרצים – סופו שמגיע לעבירה. וכך גם ההבדל בין חמץ ומצה – הוא תלוי בהתנהגות האדם בלבד. בתחילה ישנו עירוב הקמח והמים שממנו נוצר הבצק – אם האדם שומר על העיסה ולא מאפשר לה לתפוח ולהחמיץ מקבלים מצה שהאוכלה מקיים מצווה, אך אם האדם מאפשר לבצק לתפוח ולהתפרץ בלי שימור טיפול – מקבלים חמץ שהוא "בל יראה ובל ימצא"!
בניגוד לשמיני עצרת שהינו חג בפני עצמו בסוף סוכות - שביעי של פסח אינו חג בפני עצמו אלא סיומו של חג הפסח ולכן לא אומרים בו הלל שלם ולא מברכים "שהחיינו" בקידוש. הסיבה ליום טוב זה אינה כתובה במפורש בתורה אך ניתן ללמוד אותה מן הפסוקים: "ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים...היום אתם יוצאים בחודש האביב...שבעת ימים תאכל מצות וביום השביעי חג לה'" – רק החג החל ביום השביעי של פסח מוזכר כאן ולא החג החל ביום הראשון ומכאן שעניינו של שביעי של פסח הוא יום צאתנו ממצרים, ויום צאתנו ממצרים הוא יום קריעת ים סוף שבו הסתיים תהליך היציאה ממצרים ובני-ישראל יצאו לגמרי לחירות. הדבר מופיע במדרש מכילתא על ספר שמות ומובא ברש"י על פרשת "בשלח": "איקטורין שלח עמהם, וכיון שהגיעו לשלושת ימים שקבעו לילך ולשוב, וראו שאינן חוזרים למצרים - באו והגידו לפרעה ביום הרביעי, ובחמישי ובשישי רדפו אחריהם, וליל שביעי ירדו לים. בשחרית אמרו שירה, והוא יום שביעי של פסח, לכך אנו קוראים שירה ביום השביעי" – כלומר ביום זה התרחש נס קריעת ים סוף ובני-ישראל "עברו ביבשה בתוך הים", ועיקר השמחה שישראל שמחים ביום זה הוא על "שירת הים" שמשה ובני-ישראל אמרו באותו היום ברוח הקודש וזכו ששירתם נקבעה בתורה לעולמי עד והקב"ה וכל פמליותיו הקשיבו לשירתם! "'אז ישיר משה ובני-ישראל' – תניא אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה? שנאמר: "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'" - "שר" לא נאמר, אלא: "ישיר" - מכאן לתחיית המתים מן התורה" – עתיד משה לומר את השירה פעם נוספת, לאחר תחיית המתים!
(דבר התורה נערך מספרים)
שבת שלום
זמני כניסת השבת ויציאתה:
כניסת השבת - ירושלים: 18:20 תל-אביב: 18:40 חיפה: 18:31 באר-שבע: 18:31
צאת השבת - ירושלים: 19:37 תל-אביב: 19:39 חיפה: 19:39 באר-שבע: 19:38
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה