בפרשה אנו עדים לאחת הטראומות הקשות שפקדו את העם במדבר: בני אהרון, נדב ואביהו, מתו בעיצומו של אחד הרגעים המרוממים והמסעירים ביותר שידעו בני-ישראל! היה זה ביום השמיני למילואים (להקדשת אהרון ובניו לתפקידי הכהונה במשכן שהוקם זה עתה) שעל שמו נקראת הפרשה ועליו נאמר: "'ויהי ביום השמיני' וכתוב שם (בבריאת העולם): 'ויהי ערב ויהי בוקר' - אותו היום (שהוקם בו המשכן) היתה שמחה לפני הקדוש ברוך הוא, כיום שנבראו בו שמים וארץ..." - ביום זה, יום ר"ח ניסן, נחנך המשכן שזה עתה הושלם והוצב על מכונו ובו לראשונה הקריב אהרון את קורבנותיו ואת קורבנות העם - עבודת המשכן החלה. בתום מעשה ההקרבה נכנסו אהרון ומשה לאוהל מועד והתפללו בתוכו כשהם מעניקים לעם את ברכתם האלוקית בכניסתם וביציאתם, ואז "וירא כבוד ה' אל כל העם, ותצא אש מלפני ה' ותאכל את המזבח את העולה ואת החלבים וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם" - נקודת שיא של ההתגלות האלוקית, שבירת כל המחיצות! אבל אז לפתע "ויקחו בני אהרון נדב ואביהו איש מחתתו...ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם" - בני אהרון מתו לעיני העם כולו! סיבות רבות מנו חז"ל למיתתן: "לא מתו בניו של אהרון אלא ע"י שהורו הלכה בפני משה רבן...בשביל ארבעה דברים מתו בניו של אהרון: על הקריבה (שנכנסו לפני ולפנים), ועל ההקרבה (שהקריבו קרבן שלא נצטוו), על אש זרה ועל שלא נטלו עצה זה מזה...בשביל ארבעה דברים מתו בני אהרון: על שהיו שתויי יין, ועל ידי שהיו מחוסרי בגדים, ועל ידי שנכנסו בלא רחיצת ידיהם ורגליהם, ועל ידי שלא היו להם בנים..." - המשתמע מהמדרשים הוא שחטאם לא היה כה חמור אך עונשם נועד להיות עונש מרתיע לתועלת העם כולו דווקא ברגע חנוכת המשכן. הם עלו קרבן על מזבח חטאם למען ישמעו וייראו, זהו כוחו המרפא והמחנך של המוות וכאשר התכלית העליונה של חיי האדם היא קרבתו אל האלוקים משרת גם המוות תכלית זו, ובני אהרון המתים זכו בעצם מותם לקרבת אלוקים גדולה מזו שזכו לה בחייהם!
(דבר התורה נערך מספרים)
שבת שלום!
זמני כניסת השבת ויציאתה:
כניסת השבת - ירושלים: 18:25 תל-אביב: 18:44 חיפה: 18:36 באר-שבע: 18:36
צאת השבת - ירושלים: 19:42 תל-אביב: 19:44 חיפה: 19:44 באר-שבע: 19:43
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה