פרשת צו עוסקת בשני נושאים: הראשון - המשך פרשת הקורבנות שבפרשת ויקרא בהבדל שישראל המביאים את קורבנותיהם לא חל עליהם "צו" ואילו הכוהנים המקריבים שבהם עוסקת פרשתנו, לגביהם קיים הצו. אין הכוהן יכול לסרב להקריב קורבן, הוא מצווה. בכל מקום שהתורה פותחת בלשון "צו", הכוונה היא למצוות שאין אדם מבינם בשכלו, ועליו לקיימן, כי גזירת מקום הם. במקרים אלה נדמה לאדם שהמצוות האלו גורמות לו לחסרון כיס והוא לא מבין למה הוא צריך לעמוד בזה. על זה אומר רש"י: "אין צו אלא לשון זירוז ולדורות". ואמר רבי שמעון:"ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס". הנושא השני הוא חניכת אהרון ובניו לכוהני המשכן. קטע זה הוא כהמשך לסוף ספר שמות ששם העמיד משה את המשכן וכעת הוא מכשיר ומקדש את אהרון ובניו לכהן במשכן.
בפרשה, כמו בקודמתה, מפורטים פירוט מלא סוגי הקורבנות ואופני הקרבתם. הפרשה הקודמת חתמה בתיאור הקרבת קורבן "אשם גזלות" הבא על חטא הגזל ומיד אצלנו פותחת הפרשה בקורבן "עולה" ועל סמיכות זו דרשו חכמים: "אם ביקשת להקריב קורבן לא תגזול לאדם כלום...מאמתי אתה מעלה עולה ואני מקבלה? כשתנקה כפיך מן הגזל!", וכמאמר דוד המלך בתהילים: "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קודשו? נקי כפים ובר לבב..." נקיון כפיים הוא תנאי בל יעבור לאפשרות הקרבת קורבן במשכן ובמקדש. למדים זאת גם מהפסוק: "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'" (בפרשה הקודמת) למה נכתב "אדם" ולא "איש" כמקובל? "מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל, שהכל היה שלו, אף אתם לא תקריבו מן הגזל"!
השבת שלפני פסח (השבת הקרובה) נקראת "שבת הגדול" וישנן סיבות רבות לכך (לפחות 13 סיבות). הסיבה הידועה היא על שם הניסים הגדולים שנעשו להם לישראל באותה שבת: בני-ישראל יצאו ממצרים ביום חמישי (ערב ט"ו בניסן), ואלוהים ציווה לקחת שה (כבש) כבר ביום שבת י' בניסן ולשומרו בבתיהם עד ערב צאתם ממצרים, ואז לשחוט אותו ולהזות את דמו על פתחי הבתים (על-מנת שהמלאך שבא להרוג את הבכורות המצרים יבדיל בין בתי היהודים לבתי המצרים) ולאכול אותו (ולזכר זה היו מקריבים את קורבן הפסח בכל שנה), ובאותה שבת לקחו כל אחד מישראל שה לפסחו וקשרו בכרעי המיטה, והמצרים שראו את הדבר ושאלו לפשרו השיבו להם בני-ישראל שהם לוקחים את השה לשחטו לקרבן פסח כמצות ה'. והיו המצרים שיניהם קהות על ששוחטים את אלוהיהם ולא יכלו להגיד להם דבר. וניסים נוספים נעשו בו וכאמור, על שם שנעשו בה ניסים גדולים לישראל נקראת שבת זו שבת הגדול.
סיבה נוספת ידועה פחות - בעשרת הדיברות הראשונות נכתב: "זכור את יום השבת לקדשו...כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ" ובני-ישראל קיימו את השבת מסיבה זו, אך לאחר שיצאו ממצרים נוספה הסיבה הכתובה בדיברות האחרונות: "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים" וברבות להם טעמי השבת עצם יום השבת נעשה גדול יותר!
וסיבה שלישית - שגומרים את ההפטרה בפסוק : "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא".
(דבר התורה נערך מספרים)
שבת שלום!
זמני כניסת השבת ויציאתה:
כניסת השבת - ירושלים: 18:16 תל-אביב: 18:35 חיפה: 18:26 באר-שבע: 18:27
צאת השבת - ירושלים: 19:33 תל-אביב: 19:34 חיפה: 19:34 באר-שבע: 19:33
